רוקח שהזדהה עם חמאס, אחר שחושש מאלימות: עובדים ערבים לא מגיעים לעבודה
הענף עם אחד האחוזים הגבוהים ביותר של עובדים ערבים מוסלמים, נדרש בימים אלה להתמודד עם מצב ביטחוני-אזרחי לא פשוט. חלק מבתי המרקחת נאלצים לצמצם שעות פעילות בגלל מחסור ברוקחים זמינים, רבים מהם בני ובנות החברה הערבית - מה שמוביל לקושי של מטופלי קנאביס לקבל אספקה כרגיל
כמו כל המשק הישראלי, גם ענף בתי המרקחת סובל בימים אלו ממחסור בכח אדם חיוני בכל רחבי הארץ, לאחר שחלק מהעובדים קיבלו צו 8 וגויסו לשירות מילואים ואחרים חוששים לצאת מהבית עקב מטחי הרקטות מעזה או נאלצים להישאר בבית ולטפל בילדים בגלל צמצום הפעילות במערכות החינוך אך בשונה מעסקים רבים אחרים, לבתי המרקחת מתווספת בעיה נוספת, שכן כידוע, חלק נכבד מעובדי בתי המרקחת בארץ הם בני ובנות המגזר הערבי. אלה בחלקם מעדיפים כעת להימנע מלהגיע למקום עבודתם בערים ובשכונות היהודיות, מחשש להתנכלות מצד תושבי המקום ומחשיפה לאלימות מילולית ואפילו פיזית.
גורם בענף הקנאביס העוסק בתוקף תפקידו גם בממשק עם ענף הרוקחות, שוחח השבוע עם מגזין קנאביס ומספר על קשיים שכאלה: “מאז פרוץ המלחמה יש מחסור חמור בכח אדם, מכל הדתות, גם בבתי המרקחת וגם בבתי המסחר. מצד אחד יש לנו מגוייסים, חיילים, שגויסו בצו 8, ולא יכולים להגיע לעבודה. מצד שני לא מעט ‘פרחי רוקחות’ (עוזרות-רוקחים, מ”ק) שלא יכולות להגיע בגלל שאין מערכת חינוך פעילה והן נאלצות להישאר בבית. וכן, יש גם רוקחים מוסלמים שחוששים להגיע לעבודה עקב המצב, מחשש לאלימות פיזית או מילולית שתופנה כלפיהם. זה יוצר מתח ופחדים אצל אנשים.”
“עובדים מהמגזר חוששים להגיע לשכונות היהודיות”
גם ענאן, רוקח באחד מסניפי רשת בתי המרקחת הפרטיים “הפלמ”ח” בירושלים, המתגורר בבית-חנינא, שכונה ערבית בצפון העיר, מספר על עובדים ערבים מוסלמים בבית המרקחת שפחדו להגיע לעבודה, חלקם בעקבות נפילות הטילים אך אחדים מהם גם לדבריו בגלל חשש מסויים לחיכוך עם האוכלוסייה היהודית. “יש קושי מסוים בתפקוד, בהחלט,” הוא מעיד. “בשעות הלילה אנחנו כבר לא פעילים, חלק מהעובדים לא מגיעים מהסיבות שלהם, ויצא לי לשמוע גם לקוחות וגם עובדים מהמגזר שמועסקים אצלנו בבית המרקחת שסיפרו שהם חוששים להגיע לשכונות היהודיות בגלל המתח שיש כרגע.”
ענאן מעיד כי הוא מצידו, בעצמו, מרגיש בטוח לעבוד בכל מקום בירושלים, ואף מדגיש כי מבחינתו אין ממה לחשוש. עם זאת, הוא כמובן לא יכול לכפות על עובד שחושש לשלומו להגיע. “אני באופן אישי לא מפחד, והאמת שאני לא מבין את העובדים שחוששים לבוא לעבודה בגלל מתח בין המגזרים, לדעתי הכל בטוח, אני לא חושב שיש בעיה, אני עובד שם 22 שנה, גם בשומר החומות לא הייתה בעיה. יש משוגעים בכל הצדדים, אי אפשר להכליל את כולם. היו ימים קשים, אני לא אומר שלא, אבל בשורה תחתונה עבדנו ולא היו בעיות בבתי המרקחת. המטרה שלנו היא לעזור לאנשים. אנחנו חיים כאן כבר מיליון שנה, הכל יהיה אותו דבר, לפני המלחמה כמו אחרי המלחמה. החיים צריכים להמשיך”.
בעיה נוספת אם כי פחות נפוצה היא של רוקחים המתגוררים בגדה המערבית ונאלצים להתמודד עם מדיניות נוקשה של מחסומים בדרך לעבודה. א’, רוקח (שביקש להישאר בעילום שם) העובד באחד מבתי המרקחת במרכז הארץ ומתגורר מעבר לקו הירוק, מספר כי הוא לא מרגיש מתח, אבל כן נאלץ לצמצם את שעות הפעילות ולעזוב את בית המרקחת בשעות הצהריים המוקדמות כדי להספיק להגיע בחזרה לביתו בזמן סביר. “אצלי באופן אישי אני לא מרגיש שום מתח,” אומר א’. “הלקוחות מתייחסים אלי טוב, הכל בסדר. זה אולי תלוי גם באוכלוסייה שאתה עובד איתה, אתה מבין? הרי זה אותו הדבר בשני הצדדים, יש אוכלוסיות שעושות בלגנים ויש אוכלוסיות שלא עושות כלום. באזור ירושלים יצא לי לשוחח עם רוקחים ערבים שמפחדים להגיע לעבוד בשכונות היהודיות, אבל זה מאוד נקודתי. יחד עם זה, המצב הביטחוני מקשה ומחייב אותנו לצמצם את זמני הפעילות לצערי.”
“הרוקח פרסם פוסטים התומכים בנרטיב הפלסטיני”
“המצב מאוד מורכב,” מספר מ’, רוקח נוסף, שגם מנהל את אחד מבתי המרקחת באזור מרכז הארץ. גם הוא העדיף להישאר בעילום שם, אך הסכים לספר על מקרים ספציפיים מול רוקחת ורוקח ערבים, שחוששים להגיע לבית המרקחת או שלהפך – בית המרקחת חושש מהגעתם. “אנחנו כרגע לא מצליחים לתפקד באופן שוטף לפי השעות הקבועות שהיינו רגילים לעבוד בהן,” הוא אומר. “זה קורה בעוד הרבה ענפים במשק, אבל אצלנו, בנוסף לעובדים שהתגייסו למילואים, יש לא מעט עובדים ערבים, וזה כמובן מוסיף למורכבות של האירוע.”
“למשל,” מעיד מ’. “רוקחת שלנו, ערבייה, עובדת חדשה בבית המרקחת שלנו, גרה בנתיבות מכיוון שעד לא מזמן היא עבדה בבית מרקחת אחר בדרום, אלא שמאז האירוע בשבת של ה-7 באוקטובר היא לא מצליחה לתפקד באופן מלא. הבחורה הזו ראתה בעיניים שלה מחבלים של חמאס מסתובבים מחוץ לבית שלה, היא חוותה טראומה לא פשוטה, חשש ממשי לחיים שלה, ומאז היא נמצאת רוב הזמן אצל המשפחה שלה בצפון, ככה שאנחנו במחסור קבוע של עוד רוקחת.”
במקביל מ’ נמצא בסיטואציה מורכבת מול עובד ותיק יותר שלו, רוקח ערבי באותו בית מרקחת, שלדבריו פרסם ברשתות החברתיות פוסטים התומכים בנרטיב הפלסטיני. “אני יכול להבין את הסנטימנט שלו, אבל מבחינתנו זה מעמיד אותנו בסיטואציה קשה ומאוד לא נעימה, זה אפילו מערער את תחושת הביטחון של שאר העובדים שלנו כרגע ואנחנו שוקלים איך להתנהל מולו בהמשך.”
“מה שאנחנו עושים כאן זו סוג של שליחות”
מצד שני, אפשר גם לשמוע בתקופה זו דברים של עובדי בתי מרקחת מהמגזר הערבי המעידים דווקא על עבודה מסורה ומאומצת יותר שהם עושים בימים אלה, במטרה לאפשר את המשך התפקוד התקין של בית המרקחת. אחד מהם הוא אמג’ד, מנהל סניף הרצליה של רשת בתי המרקחת גבעול, המספר כי הרשת כולה סובלת ממחסור בכח אדם.
לדברי אמג’ד, “אנחנו רשת עם יותר מ-20 סניפים ויש אצלנו לא מעט עובדים שהתגייסו למילואים, ככה שעובדים אחרים יצאו לגבות סניפים אחרים, מה שהוביל למחסור ברוקחים אצלנו בהרצליה למשל. אז אני ושאר הרוקחים בסניף מוצאים את עצמנו עובדים במשמרות כפולות ונותנים שעות נוספות כדי להמשיך לתת שירות למטופלים. תודה לאל נכון לעכשיו אנחנו מצליחים לתפקד בכל שעות הפעילות שלנו, אבל אני לא אתפלא אם יש כאלה שלא מצליחים”.
לגבי המתח הטבעי בזמנים שכאלה, לדבריו הוא מרגיש כי עדיין קיימת אחווה מסוימת בין צוות בית המרקחת למטופלים. “רוב המטופלים שלי הם אנשים קבועים, אני מכיר אותם והם מכירים אותי, ויש תחושה שאנחנו חולקים את הזמנים הקשים האלה ביחד, מתמודדים במשותף, ושאנחנו צריכים להיות חזקים. מה שאנו עושים כאן לדעתי זה גם סוג של שליחות. בסוף אנחנו צוות מקצועי שרוצה להעניק טיפול רפואי, והדבר החשוב ביותר שאנחנו רואים לנגד עינינו זה את טובת המטופל”.
